איור מס' 43: אחות גדולה נולדה
סקיצה בעפרון על נייר, המשך עבודה בפוטושופ.
האיור הזה הוא מלווה סיפור חדש שכתבתי לכבוד שבת, פרשת "שמות".
מדהים אותי כל פעם מחדש איך לדמויות המצוירות יש אישיות משלהן והן לא תמיד שומעות ליוצרהן. לפחות לי זה ככה...
כמו ברכה החמודה, שיושבת על הכורסה עם אחיה התינוק. מאוד רציתי לצייר אותה שמחה. לא קורנת מאושר..שמחה ונבוכה. עבדתי אתמול בלילה שעתיים ויותר--אבל היא נשארה עצובה.(שתבינו- זו הגרסה השניה של הפנים שלה..אעלה אולי את התמונה מהסיבוב הראשון)
וכמו עם הילדים שלי בחיים האמיתיים, ניסיתי לדבר איתה, להבין מה מציק לה(ומציק לה..מוזמנים לקרא בסיפור), לחבק, להכיל.. כמעט הצלחתי לגרום לה לחייך..ואז החיוך שוב נעלם(טוב, עבדתי בריכוז מאד גדול ולא שמרתי שלב..ותוכנת פוטושופ החליטה להפסיק לעבוד באמצע..וכשהעלתי אותה מחדש, היא שמרה לי שלב לפני החיוך המוצלח) לבסוף עשיתי מה שאני עושה גם עם ילדיי במצב כזה: אחרי ששאני מנסה, מדובבת, מחבקת..רואה ששום דבר לא עוזר והמתוקה בוחרת להשאר בבאסה..אני מניחה לה לשמן מה. מותר גם להיות עצובים. או כועסים. או מאוכזבים ממשהו. לפעמים גםילד חייב להתבשל עם עצמו, למצא בתוכו כוחות לצאת מהקושי שלו.
וזה בדיוק עשיתי גם עם ברכה המתוקה..בעיקר כשגיליתי שכבר כמעט אחד בלילה..(ואני בכלל רציתי לישון בשעה 10 גג..מסתבר שגם ילדים דמיוניים יכולים להשאיר אותנו ערים עם הבלגנים שלהם :) )
הבוקר התישבתי שוב איתה. והפעם, כך נדמה לי, הצלחתי.
זהו. הולכת לכבוש את כובע של עקרת בית. לבשל, לסדר, לנקות..עוד מעט שבת!!
שבת שלום שמחה ורגועה לכולם!
את הקישור לסיפור תמצאו כאן, בדף "סיפור לשבת".
מווזמנים להוריד, לקרא, להקריא ולהפיץ..
תהנו!
