איור מס' 41: ברכה מסבתא
סקיצה בעיפרון על נייר, עבודה בפוטושופ.
איור הזה מלווה את הסיפור לשבת השבועי שלי, פרשת "ויחי", שבגלל כל מני סיבות(שאפרט קצת באיור הבא, בע"ה) יצא רק הערב. חשבתי לעצמי שזה ממש משמיים...כי הסיפור נכתב גם לעילוי נשמת חמותי האהובה, שהערב/מחר יחול יום השנה שלה.
מעט מאד שנים זכיתי להיות הכלה שלה..ובכל זאת, אני ממש מתגעגעת עליה מואד. היינו מגיעים אליה לשבת, והיא, שהייתהמרותקת לכיסה גלגלים, הייתה עושה את הכל כדי שהשבת מוכנה עוד לפני שכף רגלינו דרכה בדלת הכניסה- רק שנבוא ונתםנק. כך היו מקבלים את פנינו הרוחות הנפלאים של הבישולים שלה בכל פעם מחדש. ובזמן שגברים היו בבית הכנסת בערב שבת, ישבנו בחדר שלה ודיברנו. היא התענינה במה שקורה בחיים שלנו, הייתה מקשיבה ונותנת לפעמים גם עיצות..ואומת זאת גם מספרת לי על ילדותה והחיים שלה. הזמן ה"לבד" הזה היה יקר לשנינו..כבת מתוך 10 ילדים, בשנות הצנע, לא היה כסף לשלוח אותה ללימודים גבוהים. אבל היא, בנחישות והרצון ללמוד שכל כך אפיינו אותה, מצאה לעצמה דרך לממן את לימודיה בסמינר למורות. שנים היא הייתה מחנכת דגולה של כיתות א'. הציעו לה "להתקדם" כמפקחת וכו'- אבל היא..העדיפה להשאר עם הילדים "שלה". גם כשנאלצה להפסיק ללמד בכיתה עקב פריצת דיסק, היא המשיכה לקבל תלמידים לביתה- בעיקר את ה"מקראים האבודים"...גם הנכדים ידעו שהיא הכתובת לבעיות לימוד..
כל השבת הרגשתי אותה איתי.. התבוננתי בילדיי, הנכדם שלה ומצאתי בכל אחד מהם משהו קטן מסבתא אביבה..
רעיה, עם הזכרון המדהים והרגישות שלה..ושאני ממש אתפלא אם לא תהפוך למורה כשתגדל.
עינב, עם המוח החריף והשקדות שלה והצמא הגדול ללמידה.
ישי ציון, עם הפקחות ואהבת המצוות השירה.
מביטה בהם ומתפללת שהם עושים לה נחת רוח בשמיים, כפי שעו לה כאן..
שתיהיה מליצת יושר לכל בני משפחתה..יהיה זכרה ברוך.
את הקישור לסיפור תמצאו כאן, בדף "סיפור לשבת".
מווזמנים להוריד, לקרא, להקריא ולהפיץ..
תהנו!
